[פוסט זה נכתב על ידי נחי אלון כחלק מסדרת פוסטים על התנגדות לא אלימה כנגד המהפכה המשטרית. הפוסטים מלווים את האירועים ואינם מתוכננים מראש. הקליקו כאן לצפייה ברשימת הפוסטים בסדרה.]
כאשר שירתתי במעוז על התעלה במלחמת ההתשה, זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים, חזינו בתרגיל צליחה שערכו המצרים בתעלה. התרגיל היה גלוי ולאור היום, והרשים בשיטתיות ובסדר שבו. תגובתי המיידית: "אין להם סיכוי מולנו". האם היה קשר בין מסקנתי המוטעית אך נחרצת לבין המציאות שחווינו בהתשה? התשובה, לבושתי, היא: לא היה שום קשר!
איך זה יתכן?
הרי השכל הישר קלט, כבר אז, ששיטת המעוזים על התעלה היתה בבחינת 'ראש בקיר", ואנו, ולא המצרים, היינו ניזוקיה העיקריים. חזינו על בשרנו שתבוסתם ב -67' לא שברה את נכונותם להילחם ולהקריב; נוכחנו שהם היו מסוגלים להפתיע אותנו, כולל את חיל האויר המפואר, ולהסב לנו אבדות כבדות; ואף הערכנו את האומץ הרב של סאדאת בהחלטתו לסלק את הצבא הסובייטי ממצרים.
ובכן, מדוע בכל זאת זלזלתי ביכולתם? התשובה הקלה היא שמישהו הטעה אותנו: מנהיגינו וויכוחיהם, מצביאינו ומלחמותיהם, המודיעין. (אז עוד לא ידענו שכמה מהם גם שיקרו לנו ביודעין). כל התשובות נכונות, אבל אינן יורדות לשורש העניין. התשובה הקשה היא שאני הסכמתי להאמין להם, למרות שבמו עיני ראיתי שהמציאות שונה מכפי שהם מתארים אותה. אילו הייתי העיוור היחיד, ניחא, אבל כולנו היינו עוורים. גם לנו היו 'קונספציות'. אמנם, האחריות על העיוורון וההונאות אינה מתחלקת שווה בשווה בין כולנו, והמנהיגים נושאים בחלק הארי שלה. אבל שתיקת הכבשים שלנו היא באחריותנו, ואל לנו להתכחש אליה.
ומה לא ראינו עד ינואר 2023 למרות שראינו? סמוטריץ', בן גביר וקודמיהם התחילו במלאכתם ההרסנית בסמוך למלחמת יום כיפור. הם ניכסו לעצמם את ערכיה של תנועת העבודה, הקימו בניגוד לחוק, ותיחמנו את ממשלות השמאל שקיבלו אותם בהכנעה כממשיכי דרכם והתירו להם בקריצת עין לפעול.
במשך השנים הם פעלו כפי שפעל הישוב המאורגן בזמן המנדט הבריטי:
– הקימו מערכת חינוך מגוייסת ("ישיבות הסדר', 'מכינות צבאיות', 'בני עקיבא') שהכינו את בוגריהן לשירות-חיים בצבא בתפקידים בכירים יותר ויותר (אפי איתם וממשיכי דרכו);
– הקימו מאות ארגוני חברה אזרחית מגוייסת שהפעילו 'מוסדות מיישבים', עשרות עמותות ומכוני מחקר ('קהלת' למשל), ארגוני ריגול פנים ולוחמה פסיכולוגית ( כדוגמת 'אם תרצו'), ארגוני גיוס כספים סמויים בחו"ל, מיליציות בריוניות (בנצי גופשטיין, 'נוער הגבעות') וארגוני הגנה משפטית ('חוננו').
– השרישו מערך לוביסטים בכנסת (זמביש ודומיו) תוך שהם משתלטים בהדרגה על הקופה הציבורית.
– הם אימצו את השיח הליברלי-דמוקרטי והשתמשו בו במתק שפתיים כדי להשליט את תפיסתם הבזה לערכים אלו. בהדרגה השתלטו גם על הקהל היותר-ליברלי בתוכם, שאת הגדרתו כ"ציונות דתית" ניכסו לעצמם בעוד הם כופים עליו הפרדה מגדרית ברחבי החינוך הממלכתי-דתי.
– הם הקימו מדינה בתוך מדינה, רדפו את 'פושעי אוסלו', חוללו את האוירה שאפשרה את רצח רבין, ניצלו את הרצח כדי למוטט סופית, ביחד עם נתניהו ומרעיו, כל סיכוי להסדר מדיני עם הפלסטינאים, וחיכו בסבלנות לרגע בו ישתלטו על המדינה לאחר שישלימו את צבירת הכוח.
ואנו ידענו הכל. קראנו את "חמורו של משיח" ואת "אדוני הארץ", את שאול אריאלי, את דוחו"ת "בצלם". אבל, כילדים שעוצמים את עיניהם כדי שלא לראות את המפחיד, עצמנו את עינינו. רק מיעוט ראוי לשבח של לוחמות ולוחמים אמיצים מבינינו פעלו, תוך סיכון אישי משמעותי. "איכשהו נעבור גם את זה, זה לא יכול להיות כל כך גרוע" היתה הקונספציה בה אחזנו. כך נתפסנו עם המכנסיים למטה.
כמו במלחמת יום כיפור, יש אחראים רבים גם ליום הכיפורים הזה, ובהם מנהיגים מצביאים, אנשי ציבור ועוד ועוד. אבל, גם כאן, שתיקת הכבשים שלנו היא באחריותנו.
במלחמת יום כיפור, מי שהיטו את הכף לא היו הפוליטיקאים והמצביאים, כי אם נהגים, חובשים, מפקדים זוטרים-יחסית ולוחמים אמיצים. המקבילה ביום הכיפורים הזה היא פעולתם של אלפי לוחמות ולוחמים אזרחיים שפעלו ופועלים על פי צו מצפונם ולא על פי הנחיות סדורות של מנהיגים ומובילים. לדוגמה, רק שלשום פעלו מאות לוחמות ולוחמים כנגד השלטת הפרדה מגדרית בבתי כנסת מאולתרים במרחב הציבורי. לא 'מובילי המחאה'; שלחו אותם: אלו הם א.נשים פקוחי-עיניים שהבינו שאם לא הם יעשו זאת לא יעשה זאת איש. הם נטלו סיכון והלכו למאבק למען מטרה ראויה. זהו כוחו של המאבק שלנו.
האם רק אנו הוכינו במלחמת יום הכיפורים 2023? לא: גם הם הוכו. לנוכח הבלימה שלנו 'הם' עוברים את מלחמת יום הכיפורים שלהם: גם הקונספציה שלהם קרסה. הם חשבו שאנו נמשיך לעשות לבתינו ונתבוסס בחולשתנו ובאינדיבידואליות המערבית הממאירה, ניאחז בעיוורוננו בנהנתנותנו ובערכינו הריקים – ליברליות ודמוקרטיה – בעוד עגלתנו הריקה מידרדרת במורד. הם לא חזו כלל שאנו נגיב על ההפיכה בהתקפת-נגד מהירה ויעילה יותר מהתקפתם. אנו נקרוס עם המכה הראשונה, האמינו. והנה, לאסונם שום דבר מתחזית זו לא התממש.
הנה יום הכיפורים שלהם: הם אחזו בקונספציה שבנויה על זלזול ביריב. הם ציפו לכבשה פועה בדיר, וגילו שבפניהם ניצבת להקת נמרים, בלתי-אלימים אמנם אך בהחלט מסוכנים. בזלזולם ביריב הדמוקרטי הם הצטרפו לשורה ארוכה של הגרועים שברודנים, אשר באי-הבנתם את האופי הדמוקרטי המיטו על עצמם ועל עמיהם מפלות הרסניות.
אנו נאבקים בו בזמן על כמה מאמצי-השמדה המכוונים כנגד הליברליות והדמוקרטיה האמיתיים:
א. ההפיכה החוקתית שמנסה להשמיד את כללי המשחק הדמוקרטיים;
ב. הרעיונות המבישים של 'עליונות יהודית' או 'מדינת הלכה' שעל פיה לימוד התורה ישווה בערכו לערכם של שירות לטובת הכלל ובכללו עבודה, מעמדם של בתי הדין הרבניים ישווה לזה של בתי המשפט, ואפלייה דתית והדרת נשים וקהלים אחרים יהיו לחוקי המדינה;
ג. החתירה לסיפוח השטחים, סתימת הגולל על הסיכויי להסדר מדיני ומימוש 'תכנית ההכרעה' המפלצתית של סמוטריץ';
ד. שוד הקופה הציבורית לטובת קידום תכנית ההשתלטות.
מכיון שהם פועלים בכל כוחם ובעת ובעונה אחת בכל הגזרות הללו, אין אנו פטורים מלפעול בהן בכל כוחנו, גם אם אנו 'מתפצלים' לכאורה. לכן עלינו להודות ללוחמי ההפרדה המגדרית בכיכר דיזנגוף על שבחרו במשימה השולית-לכאורה של הפרדה מגדרית והפכו אותה להתקפת נגד שאינה נופלת בחשיבותה מעילת הסבירות. "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". אם נפעל כל אחד בגזרתו, מתוך "ראש גדול" ומבלי לחכות להנחיות ולאישורם של גדולים מאיתנו, גדול הסיכוי שנכריע את הכף.