[פוסט זה נכתב על ידי נחי אלון כחלק מסדרת פוסטים על התנגדות לא אלימה כנגד המהפכה המשטרית. הפוסטים מלווים את האירועים ואינם מתוכננים מראש. הקליקו כאן לצפייה ברשימת הפוסטים בסדרה.]
מספר הנרצחים ב-48 שעות-האימה השבוע מתקרב למספר הנרצחים בשנים שמאז 1993, שנת אוסלו, ועד היום! האספסוף כינה את רבין ואנשיו "פושעי אוסלו", כותרת הקדימון לרצח רבין. איזו כותרת תתאים לנתניהו וממשלתו הכושלת, שבזמן שבו התבשל בעזה מתחת לאפם מבצע מתוחכם ונועז, הם עסקו בנבצרות, בסבירות ובליווי בריוני הגבעות בחווארה ובקבר יוסף?
אבל, הקונספציות של נתניהו ומרעיו עולות באטימותן וביהירותן על אלו של מנהיגינו ביוה"כ- 1973. גולדה מאיר דחתה אמנם את דרישתו של דדו לגיוס מילואים, אבל לפחות היא והקבינט הקשיבו לו, לאמ"ן ולמוסד; ואילו נתניהו פיטר את שר הבטחון שהעז להזהיר את הממשלה מפני מעשיה המופקרים, נמנע מכינוס קבינט-הליצנים החסרים כל הבנה צבאית כמעט לכל אורך כהונתו, וסירב להקשיב לאזהרות הרמטכ"ל. אמן השטיקים היה בטוח שהוא שולט בגובה הלהבות עם חמאס ומהתל בהם בחכמתו האינסופית (עיין גידי וייץ שמתאר את התפארותו בפני חוקרי המשטרה על יכולתו להתל בחמאס), כשם שהוא עדיין בטוח שהוא המוביל האמיתי של קיצוני ממשלתו.
בנאומו לאומה הלילה, נתניהו כדרכו לא נטל אחריות על המחדל הקולוסלי שלו ושל חבריו, כשם שלא קיבל מעולם אחריות על שום דבר שבתחום אחריותו. לאחר שבחר לאפשר לחמאס להתעצם כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, הגיע איתו להסדרים כספיים מאפיוזיים כדמי-רגיעה, והחזיר לו אלף מחבלים בתמורה לגלעד שליט, הם האשמים, לא הוא. ויש עוד אשמים: אנחנו. הוא יאשים אותנו, המשתפי"ם של החמאס ושל איראן, ויחד איתם את קבלני הגדר ואת כל היתר ש"לא הביאו לידיעתי את הנתונים שעל איסופם היו אחראיים". הוא יבטיח הבטחות שלא יוכל לקיים, תוך כניעה נוספת לסמוטריץ' ("לא צריך להתחשב בחטופים, צריך לשטח את עזה").
נאומי הרהב שלו ושל שריו, גם הם לא השתנו. "נביס את אש"פ/ את חיזבאללה/ את חמאס" ו-"נחזיר את עזה/את לבנון לתקופת האבן".
מה הוא רוצה? להשכיח את אחריותו הקולוסאלית למחדל, ולהחזיר את הדימוי האבוד של "מר טרור" והצ'רצ'יל הישראלי.
ומה הוא צריך מאיתנו? הוא רוצה להפנט אותנו להיצמד לקונספציה שמאז ומעולם שיתקה אותנו במצבי-חירום בסיסמאות-כוזבות: "שקט, יורים/ קודם ננצח ואחר כך נחקור/ בזמן לחימה עלינו להיות מאוחדים/ אחים אנחנו". בגללן שתקנו במלחמות שולל בלבנון ובסבבי עזה, בגללן הגבנו רק כשהיה מאוחר מדי (סברה ושתילה), ובגללן הוקענו את הקצין האמיץ אל"מ אלי גבע שמיאן להשתתף בתכניות-הרמייה של שר הבטחון אריאל שרון.
למי שנכשל כך במערכה הראשונה אין שום דרך לנצח במערכה השנייה. אמנם, הוא מסוגל בהחלט לשטח את עזה כדי לשקם את דימויו המתפורר ולהחזיר דימוי כוזב של כוח. אבל כפי שלא ניצח בסבבים קודמים, אין בכוחו לנצח עכשיו, מהסיבה הפשוטה שתפיסתו את "הניצחון" איננה מציאותית.
נתניהו הוא נוקם ונוטר (שאלו את גדעון סער). הוא עלול לממש את נקמתו בחמאס על ידי השטחת עזה. הנזקים החדשים כבר בדרך: היום ישראל היא מוקד לאהדת העולם ולהזדהותו. אבל בקרוב נתחיל לראות את תמונות הזוועה של הפצצות-שטיח ותמונות נוסח דאעש של הוצאות-להורג של ילדים ונשים שנחטפו. אז נגלה שישראל הופכת תוך ימים ממוקד של הזדהות ותמיכה למצורעת-של-העולם-החפשי בגלל הברוטליות הבלתי-מידתית של התקפותיה על עזה. (אילו היה נתניהו לומד לעומק על מאבקים הבלתי-אלימים וחוקר את לקחי הספינה מרמרה, היה מגלה שברוטליות-יתר מתהפכת על יוצרה: העולם פונה כנגד משטחי-הערים, וההתגייסות בקרב מי שעריו שוטחו רק גוברת). ויש סיכוי ש"ניצחון על חמאס" יפעיל את חיזבאללה וכוחות אסלאמיים אחרים, שאל לנו לזלזל בהם. לנוכח אלו, גבורתו תהיה כלא היתה.
לכן, עלינו לפעול בעוצמה גדלה והולכת, ובעת ובעונה אחת, בשני כיוונים מנוגדים-לכאורה: מן הצד האחד, עלינו להמשיך ולעשות ביצירתיות המופלאה שלנו כל מה שנדרש לעשות, ושהממשלה אינה מסוגלת לעשות, כדי לסייע לקורבנות האסון. ומן הצד השני, עלינו להשתחרר מסיסמאות האחדות הכוזבת ולהמשיך בכל כוחנו במחאה ובמאבק. לא או-או כי אם גם-וגם. ואל נירתע אם יקראו לנו בשמות-הגנאי הרגילים: כל גינוי כזה מצד הקיצוניים הוא כינוי-כבוד לנו.
המשכת המאבק מחייבת אותנו להביא להקמה לאלתר של ועדת חקירה ממלכתית, שהיא חיונית להבהרת האחריות על המחדל. ממשלות אינן מתנדבות להקים ביוזמתן ועדות חקירה של מחדליהן. לא הממשלות לדורותיהן כי אם הציבור הוא שאילץ את ממשלות גולדה, בגין ונתניהו להקים את ועדות אגרנט, וינוגרד ואסון מירון.
במאבקים בלתי-אלימים, אחד הכלים החשובים לשיבוש מהלכי השלטון הוא הקמת מוסדות חלופיים לאלו של השלטון. המוסד החלופי החיוני כבר עכשיו הוא ועדת-חקירה ממלכתית חלופית. עלינו לדרוש את הקמתה לאלתר. עלינו גם להודיע שאם היא לא תקום לאלתר, נקים אנו מיד ועדה ציבורית בראשות שופט.ת בית המשפט העליון בדימוס, ובה ישתתפו מומחי בטחון, צבא ומינהל ציבורי. כוחה של הועדה יהיה הכוח הציבורי והמוסרי, גם אם בפועל לא יהיה בידיה הכוח לאלץ עדים להעיד, להזהיר עדים או לחשוף מסמכים ממשלתיים. כתב המינוי שלה יסמיך אותה לחקור את כל הדרגים, מהפוליטי ועד ללוגיסטי, והיא תעמוד בכל ההיבטים המשפטיים הנחוצים.
ועוד: יש בכוחנו ללחוץ על הממשלה למנות אנשים שהוכיחו ראיית-נולד חודרת. כך, אלוף יצחק בריק מזהיר אותנו מזה שנים – ובאין מקשיב – על הכשלים והאשליות באשר מוכנות הצבא והעורף למלחמה רב-זירתית. הוא האיש המתאים לעמוד בראש הרשות המבקרת על התארגנות צה"ל, פיקוד העורף והרשויות האזרחיות; לא במקום האחראים כי אם לצידם.
ועוד: הניסיון הארגוני והצבאי בצידנו יכול לשדרג מאד את מוכנות הישובים האזרחיים למכות עתידיות. מיטב המומחים שבתוכנו יוכלו להתאגד יחד לצוות שיציע לרשויות כפריות ועירוניות מכל המגזרים לבחון יחד איתם את ההיערכות למלחמה ולשדרג אותה. חזקה עליהם שיעשו זאת בצורה מתוכננת שלא תזניח ארגונים נידחים-יחסית.
כבר כיום פועלים מומחים לבריאות הנפש, לבריאות הציבור ומומחיות דומות כדי לשרת את הקהילות שנפגעו. כשתתהווה התאגדות ארצית מסודרת אפשר יהיה להבטיח שכל יישוב יזכה בסיוע מקצועי, שבבוא היום יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מן ההערכות היישובית. התארגנויות דומות יכסו את הארץ ברשת תומכת מעולה. ההסתדרויות המקצועיות יטלו חלק במבצע ארצי כזה לתועלת המדינה כולה.
ובנימה אישית: אני ומשפחתי היינו אמורים לחזור מחר מקפריסין אך טיסתנו בוטלה. ניאלץ להישאר כאן עוד כמה ימים. האינסטינקט המיידי היה לחזור ארצה בכל מחיר, אבל לא נמצאה הדרך. החופשה הכפויה אינה נעימה, משום שהלב רוצה להיות עם כולם ובבית. הכתיבה הזו, כמו ההשתתפות הפעילה במאבק, נותנת מוצא מועיל לזעם, לכאב ולחוסר-האונים. בליבנו אנחנו עם כל אחת ואחת מכם. ניפגש בקרוב.
רק נקודה קטנה: גולדה לא דחתה את הדרישה של דדו לגיוס מילואים. אם כבר, מי שדחה היה דיין. כשהעניין הובא לדיון אצל גולדה, היא קיבלה את עמדת דדו על פני עמדת דיין, ואישרה את גיוס המילואים.