צוות החג חיפשו מישהו לדרוש על מגילת רות. מישהו שבדרך כלל לא מדבר על יהדות וכאלה. ביקשו ממני והסכמתי. אז עכשיו תקבלו משהו קצת שונה – מדע.
מגילת רות מתחילה במלים "וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּֽׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ"
רעב.
בספר בראשית נכתב "וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם.."
מלבד הרעב הראשון. היה רעב בימי אברהם ואחר כך גם היה רעב בימי בנו יצחק.
בתורה יש הרבה סיפורים שמתחילים ברעב או שהרעב משמעותי בהם. הרעב הוא עובדת חיים שדורשת הסבר אמוני וגורמת לאנשים לזוז ממקומם. כי אלה החיים.
"וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב".
אבל היום, בשבילנו, בעולם המערבי השבע, רעב הוא לא חלק מחוויות החיים שלנו. רעב אמיתי אני מתכוון. לא רעב בין ארוחות. לא רעב שמחייב שקצת אחרי תחילת סדר הפסח בתמוז הורי הסדר יכריזו על היתר נישנוש.
כי אנחנו לא באמת זקוקים לקלוריות האלה. ואם הגוף זקוק, הקלוריות זמינות בלי הרבה מאמץ. אין צורך ללקט שיבולים בפאת השדה.
אבל הגוף שלנו זוכר את הרעב. לא עברו מספיק אלפי שנים מאז שחווינו רעב כדי שהגוף שלנו יספיק להשתנות.
וזו הסיבה שאנחנו לא יכולים להתאפק מלאכול.
טעמים של שומן וסוכר הם אינדיקציות לגוף שלנו שבאוכל הזה יש קלוריות. אז אנחנו חייבים לאכול את זה.
הגוף שלנו מתוכנת כך שאם יש אפשרות, הוא חייב לאכול אוכל שיצטבר בגוף כשומן. שומן שהגוף יוכל להשתמש בו במקרה של רעב.
אנחנו יודעים שעודף שומן בגוף יכול להזיק לבריאות (אבל לא ניכנס כאן לבעיית השמנופוביה בחברה וברפואה.)
דיאטות הרזיה הן ניסיון להתגבר על המנגנון הבסיסי ביותר של הגוף שלנו שמטרתו לשרוד כשיגיע הרעב. מי מאיתנו שניסו לעשות דיאטה יודעים כמה זה קשה. כאשר דיאטות נכשלות, יש לנו תחושות אשמה על הקושי בשליטה עצמית. אבל באמת, הגוף שלנו מתוכנת להיות רעב, לא שבע.
בשנים האחרונות פותחו תרופות שמחקות הורמונים שקשורים לתחושת הרעב ומודיעות לגוף שהוא שבע.
התרופות האלה, שכרגע מיועדות בעיקר לחולי סוכרת בעלי לבלב מתפקד, חודרות יותר ויותר לשימוש הציבור הבריא. בעתיד הלא נורא רחוק, התרופות האלה יאפשרו לנו להתגבר על התכנות של הגוף שלנו להתכונן לרעב ויאפשרו לנו לאכול כמה שאנחנו באמת צריכים.
זוהי הבשורה האופטימית לעולם השבע.
אבל גם לא נשכח שיש בעולם בערך מיליארד אנשים שבאמת חווים רעב, וכשנאכל את הארוחה הטעימה, נודה על כך שיש לנו אוכל, למרות שאנחנו לא ממש רעבים.
ונתפלל שלא יהיה רעב בארץ.