אתמול היתה לי שיחה עם מישהו על לא רלוונטי. בתוך השיחה אמרתי שהכנסת אנשים זקנים לאינטרנט זו סכנה. הם מאמינים לכל מה שכתוב. בן שיחי אמר שהם מביאים איתם מהעבר את האמונה באמיתות הטקסט המודפס ולא מבינים שבאינטרנט הדברים הם לגמרי אחרים.
אתמול גם קיבלתי אימייל עם בקשה ממישהו שאני לא מכיר להעביר את האימייל לקבוצה שהאימייל הזה עשוי להיות רלוונטי לגביה. התלבטתי, החלטתי לא להענות לבקשה אבל גם לא להודיע למבקש שאני לא מתכוון להענות לבקשה. תייקתי את האימייל וזהו.
ההתבוננות שלי בתהליך שעברתי בהתלבטות לגבי הבקשה הביאה אותי לנסח את המונח "מסר אישי מפעיל".
למונח "מסר אישי מפעיל" יש הרבה משמעויות שעליהן אכתוב קצת כאן אבל אני מניח שאני עוד אדרש לו בעתיד.
נקודה אחת היא עניין הגיל.
לפני היות האינטרנט היה מפגש פנים אל פנים או מסר טקסטואלי בתפוצה המונית. למפגש פנים אל פנים היה כח להפעלה. אם כבר נפגשת עם מישהו ונחשפת למסרים שלו בכל ערוצי התקשורת הבין אישית (שמיעה, ראיה,מגע, ריח) ועוד אפילו התקיימה אינטראקציה, הסיכוי להענות לבקשה לעשות משהו הוא גדול יותר מאשר חשיפה לבקשה כזאת במסר לא אישי בתפוצה המונית.
הטכנולוגיה מאפשרת היום העברת מסרים אישיים מפעילים אבל המוניים. אחנו היום חיים בעולם שעוד ירש את ההתניות הישנות לגבי היענות למסרים אישיים מפעילים. ולכן מסרים המוניים שמתחזים למסרים אישיים עדיין פועלים עלינו.
הילדים שלי גדלים בתקופת מעבר. הקטנה (11) כבר פתחה לעצמה תיבה בג'ימייל. אני לא יודע איך היא מתייחסת למסרים אישיים מפעילים. איזה התניות יש לה כלפיהם. איזה סינונים היא מפעילה עליהם. האם היא יודעת לזהות מתי זה מסר אישי אמיתי ומתי זה מסר המוני שמתחזה לאישי.
הנקודה השניה היא השאלה לגבי המקום האישי.
תיבת הדואר נתפשת בעינינו כמקום אישי. היא נקראת על שמנו. ולכן מסרים שנשלחים למקום האישי נתפסים בעינינו כאישיים. הטכנולוגיה גורמת לכך שהמקום הזה הוא מקום חצי ציבורי שכל אחד יכול לשלוח אליו מסרים.
הפעולה שלי ב"לא רלוונטי" והמאבק בדואר הזבל הם ביטויים של תפיסת תיבת הדואר כמקום אישי.
בעולם המתחדש, בכלל לא ברור לי איפה ואיך יהיה מקום שהוא אישי לחלוטין. מקום שהוא לא פנים-אל-פנים שבו תהיה בחירה אמיתית של מי יכול לקיים איתי חלופת מסרים אישיים.
– – –
הכל זז. הטכנולוגיה משתנה כמעט בכל יום. אנשים בשר ודם עם לב ומוח בשר ודם משתנים הרבה יותר לאט.
לאן זה זז?
איך האדם יתאים את עצמו לטכנולוגיה המשתנה?
איך האדם יתאים את הטכנולוגיה לאדם?
האם יתממש חזונו של קורדוויינר סמית?
המונח "מסר אישי מפעיל" בטח עוד יפעיל אותי לחשוב ולתאר את העולם המשתנה שבו אנחנו חיים.
מצחיק. בדיוק אתמול ניהלתי את אותה השיחה עם ידיד טוב, שלא מתחבר לאינטרנט כל כך.
אכן להכניס אנשים מבוגרים יותר לאינטרנט היא סכנה – אבל באופן אישי, ובתור מישהי שטוענת שגדלה באינטרנט אני מוצאת את תהליך ההסתגלות והבנת ה"אינטרנט" מרתק במיוחד (מתוך דגש על נורמות חברתיות בקהילות אינטרנטיות).