עכו לא מניחה לנפשי. אני לא מצליח להחליט אם הפוסט שכתבתי לפני כמה ימים (עכו – אותי זה מצחיק) הוא סתם גס רוח, יש בו אמת, יש בו איזון ורצון לפיוס, הוא כל הדברים האלה או שרק חלק מהם.

חיפשתי וקראתי בבלוגים ופורומים. במקום אחד עלתה הטענה שעכו הופלתה מבחינת הנחה במס הכנסה לעומת נהריה וישובים אחרים באיזור, מה שגרם לתושבים בעלי יכולת להגר מהעיר. במקומם נכנסו ערבים יותר עניים מהאיזור ועולים חדשים.

מתיאור ההיסטוריה הדמוגרפית/כלכלית קפצה הכותבת לתיאור התנכלות של התושבים הערבים לתושבים היהודים.

בחיפוש שלי אחר העובדות הגעתי לדיון בישיבת הפנים של הכנסת מ 1 בנובמבר 2006 הצעה לסדר היום (דיון מהיר) פרובוקציות של תלמידי ישיבה בעכו וירי באוויר בתושבים ערבים בעיר

יו"ר הועדה אז היה ח"כ גאלב מג'אדלה. כשהתחלתי לקרוא את הפרוטוקול חשבתי לעצמי שהנה עוד עסקן ערבי מחולל ריב. גם קריאת דבריו של ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש חיזקה את תחושתי.

אבל אז אני מגיע לדבריו של יוסי שטרן, רב ישיבת ההסדר בעכו

אני שומע פה הרבה ניחוחות על דו קיום ופיוס, אבל בעצם יש פה הרבה שטומנים את ראשם בחול. המצב חמור הרבה יותר ממה שמתואר פה. יש אנשים קיצוניים, ואם יש ספקות, הישיבה הבאה בשליחות ציונית של הבית הזה היא לחזק את הציביון היהודי של העיר.

הופה! צביון יהודי.

אז אולי באמת יש פה בעיה אמיתית?

קפצתי לאתר של ישיבת ההסדר בעכו ומצאתי שם את הדברים הבאים באודותינו:

עד לפני כארבע שנים, נדמה היה שישראל עומדת לאבד עיר ואם לראשונה בתולדותיה. בחמש עשרה השנים האחרונות, כעשרים אלף יהודים עזבו את העיר, ובמקומם נכנסו אלפי משפחות ערביות, מהכפרים בגליל.

שכונת וולפסון בעכו, ובה בית הכנסת "אהל יצחק", הייתה שכונת פאר יהודית מובהקת, שנבנתה במקור ע"י תמיכה של סר אייזיק וולפסון. אט אט, החלה זרימה של יהודים אל מחוץ לשכונה והגירה של ערבים לתוכה. משכונת פאר יהודית, הפכה קריית וולפסון לשכונה ערבית מוזנחת, אך בית הכנסת עמד על תילו.

בערב ראש השנה, לפני כחמש שנים, מצא עצמו בית הכנסת ללא מניין וכעבור זמן לא רב, נעשה נסיון להסב את בית הכנסת למסגד.

ואז, בשנת ה'תשס"ג, הוקמה ישיבת "רוח צפונית" בעכו. באופן טבעי, בניין בית הכנסת שכמעט והפך למסגד, הוחלט לשמש כמקום משכנה של הישיבה החדשה.

הישיבה שהוקמה, כאמור, בלב ליבה של שכונה "יהודית" מאוכלסת בערבים בעכו, הביאה לתפנית.

כשלושים בחורים צעירים, חדורי מוטיבציה, בראשותם של הרב יוסי שטרן, וצוות רבנים, הגיעו לעיר על מנת להחזיר ולהגביר את הצביון היהודי בעיר, שכמעט ואבד. הישועה הכה מיוחלת, החלה להגיע.

פתאום החלו להיראות כיפות וציציות, מעטרות את רחובות העיר! החיוך על פני יהודי העיר, שב ועלה. הכל נראה מבטיח…

הטקסט הזה מרתיח לי את הדם.

אין פה שום דבר אחר מאשר התנחלות פרובוקטיבית. קו טקטי ואסטרטגי ישיר בין האלימות של המתנחלים בשטחים הכבושים ובין התנחלות הישיבה בעכו.

עכשיו הכל ברור.

אותה דינמיקה של יחסי יהודים וערבים בשטחים הכבושים מועברת לתוך עיר בישראל. היחסים דומים והתוצאות דומות.

הבעיה שלי ושל אחרים בהסתכלות על הכיבוש היא שאנחנו מחונכים לראות ולכבד את הצד של המתנחלים. הנה מה שכותבת על כך דבורה טאנן בספרה "מעימות להידברות":

נחישותנו לחפש את האמת על ידי קרב בין שני צדדים מובילה אותנו לאמונה שלכל שאלה יש שני צדדים – לא יותר ולא פחות: אם שני הצדדים יקבלו פורום שבו יוכלו להתעמת זה עם זה, כל המידע הנוגע לעניין יוצג, ושני הצדדים יציגו את טיעוניהם המשכנעים ביותר.

…

האמונה שלכל סיפור יש שני צדדים יכולה לדחוף סופרים או מפיקים [בתקשורת] לחפש "צד שני", ונוכלים היוצאים בשקרים בוטים זוכים לבמה בדיונים ציבוריים. זוהי אחת הסיבות לתופעה המשונה של הכחשת השואה. מכחישים, כפי שמראה פרופסור דבורה ליפסטט מאוניברסיטת אמורי, מצליחים לזכות בסיקור טלוויזיוני ובדיווח בעיתוני הקמפוסים כשהם נוטלים לעצמם את תפקיד "הצד השני בעימות."

הופעה בדפוס או על מרקע הטלוויזיה נוטה להעניק לגיטימיות, וטענות חסרות ביסוס עוטות הילה של אמת אפשרית. ליפסטט מראה כיצד מכחישי השואה מערערים על עובדות היסטוריות מבוססות, דבר המאפשר לגורמים אחרים, סבירים יותר, להטיל ספק בעובדות מוכחות נוספות.

…

התיחסות מתמשכת ל"צד השני" מובילה לאמונה שלכל נושא יש צד שני – וכתוצאה מאמונה זו אנשים מתחילם להטיל ספק בקיומן של עובדות מכל סוג שהוא.

וזה בדיוק מה שעשו המתנחלים בארבעים ויותר השנים האחרונות בציבוריות הישראלית.

בגלל שהם יהודים וישראלים ובגלל שהם "אחים שלנו" ו"אחדות ישראל" הם יצרו לעצמם לגיטימציה שלא היו ראויים לה והרסו את החברה הישראלית. התנחלות עכו היא המשך ההרס של החברה הישראלית.

כל טענה שעומדת מול השקרים והאלימות היא רק "הצד השני", ובייחוד כש"הצד השני" הם ערבים או שמאלנים.

ובגלל שמדובר בהתנחלות בתוך שטח מדינת ישראל, הפתרון לבעיה נראה לי כרגע הרבה יותר קשה.